"אני? – יש לי כבוד! "

בימים אלה סיימתי להנחות קבוצה של 11 נערים עם התנהגות אימפולסיבית, בעיות אלימות, שעומדים בפני סילוק מבית ספר.
במהלך כל המפגשים הופתעתי  לראות את  הנערים משתפים – יודעים לדבר שהכבוד הוא זה שמנהל אותם ויודעים להגיד שיש מצבים בהם לא יוותרו ומעדיפים ללכת מכות מאשר להבליג – זה היה בתחילת הקבוצה.
במהלך הקבוצה דיברנו על מה גורם לי לכעוס וראינו כי לכל אחד מאיתנו גורמים שונים לכעס, ראינו כיצד ויכוח סתמי יכול להיגמר ברצח.  דיברנו על רווח והפסד, על מה אני יכול להגיד לעצמי לפני כניסה למריבה, במהלך המריבה ואחרי.
ההתרגשות היתה גדולה כשבכל מפגש סיפר אחד הנערים על הצלחה שהיתה לו –  איך הצליח לשלוט בעצמו. מול המורה, מולו אמו, איך ידע להבליג ולהגיד לעצמו – "לא שווה לי" ואיך ידע לזהות סימנים מקדימים. ולהתרחק מהמריבה.
כל מפגש מחדש יצאתי נרגשת מהשיתוף שלהם, מהכנות, ומהדרך שהם עושים ומהעובדה כי הם לא רוצים להיות אלימים – הם פשוט לא יודעים דרך אחרת.
וכשנערים שהאגו והכבוד כל כך חשובים להם אומרים את זה – מה אני עוד יכולה להגיד ?
מגנט לרנה קאסן

תגובות

  1. מקווה שגם בהמשך הם התיעצו איתך ויקבלו הכוונה למה טוב ומה לא טוב גם אני הייתי ילד אלים ומופנם למזלי נחשבתי לילד טוב וכולם רצו לכוון ולהדריך אותי להתגבר על יצר האלימות למזלי הצלחתי בזה ואני מרגיש שגדלתי לאיש טוב ובהמשך אבא טוב וסבא טוב הכל תלוי בהכוונה תמשיכי ליהיות שם בישבילם אישה טובה

  2. אורי ורוזה אבטי תודה על השיתוף והכנות. אין ספק כי הכוונה היא דבר חשוב אך יחד עם זאת הכוחות שלך יחד עם ההכווונה הם אלו שהביאו אותך לאיש המקסים שאתה היום. אתה יכול להיות גאה בעצמך!

  3. תודה לך יעל ואכן כן אני גאה בעצמי ומרוצה מימה שהצלחתי לעשות ביחוד בתחומי ההתנדבות והסיוע לאחר וכניראה בדיעבד למדתי שככול שהקשיבו לי יותר פעלתי נכון יותר ובחיי היום יומי השתדלתי תמיד ליהיות מרוסן ולהקשיב לאחר יחד עם השמעת דעותי ורצונותי מאותו האחר ברוך ה' כמו שאת אומרת מרגיש טוב עם זה למרות שבזמני לא היו ממש אנשי מיקצוע שהשקיעו את עצמם בעניין כל אחד פעל מהבטן וניסה לעשות את מה שהוא חושב ושוב יישר כח לך שאת מנהל את זה בצורה מיקצועית ויסודית

להשמיע את דעתך

*